לא נפAmרח כבר פעDmמיים, והCרוח על Dmהמים

יFפזר דממה צDmוננת, על פAmנינו הEחיווAmרות

שמה Amבין איבי הDmנחל, בשCעה אחת נDmשכחת

זכרוFנות אזוב שלDmנו, מתרפAmקים על EהקירAmות

בלי תEוגה כפופי צAmמרת, בלורDmיות שGיבה נCבדרת

באDmשר יפות הFתואר, בין שריAmקות הEעדרAmים

תפנוEקי גוון ירטAmיטו, בלDmכתן לGרחוץ Cבזרם

נכDmלמים נשEפיל עAmינינו, אל Dmהמים EהקרAmירים

לא נוAmס יפה עוד לDmנוע, משתCאים נביט Dmברוח

איך הוא Fיחד עם הDmמים, מפAmרקים את EהסלAmעים

תAmאנה חנטה Dmפגיה, וCהנשר Dmהיגע

אל קיFנו חזר Dmבחושך, מAmדרכי הEאלוAmהים

הרדוEפים שלי כAmמוני, וDmכמוך שGכל יCמייך

את פDmרחי האור שלFנו את פיAmזרת לכEל רAmועה

לא עוEפות מרום אAmנחנו, ואDmל גובה GהשמCיים

גם Dmאתם גםE אנוAmכי לא נDmגיע כנEראהAm 

רק Amבהר על קוDm הרכס מישהCו מוסיף לDmלכת

מן הFואדי והDmאבן, לרAmכסים, אל EהרוAmחות

עד אAmשר בכסות Dmהערב יCחזור נוגה Dmאלייך

עם פכFפוך סלעים עם Dmרחש הרAmדופים לEיד החAmוף